פסק-דין בתיק ת"א 1035-07

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונה במהלך שיעור ספורט עת היה תלמיד כיתה ו' וזאת ביום 15/3/99.

בזמן אירוע התאונה היה התובע קטין בגיל 12 ואילו כיום הוא בן 25. עקב הנפילה סבל התובע משבר ביד ימין אשר קובע בגבס למשך 3 שבועות. לאחר מכן, היה התובע בטיפול רפואי לפרק זמן קצר. מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי קבע כי לא נותרה נכות צמיתה לתובע, תוך שהוא מציין בפרק המסקנות: "למעשה גם תלונותיו כיום הן דלות ביותר ולבטח אין בעיה תפקודית".

זה עתה סיימתי לשמוע את ראיות הצדדים. התובע העיד וכן העיד חברו ללימודים אלכס פלטצ'ר. מדינת ישראל זימנה לעדות את מורה הספורט בבית הספר בזמנים הרלוונטיים לאירוע התאונה (וגם נכון להיום) מר יהודה קלמנוביץ. עיריית עכו לא זימנה עדים.

בתום שמיעת הראיות, שמעתי סיכומים בעל פה מפי ב"כ הצדדים ודחיתי למתן פסק דין אשר יישלח אל הצדדים בדואר.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים שהובאו בפניי במסגרת שמיעת הראיות, נחה דעתי לדחות את התביעה. להלן נימוקיי.

בחלוף 8 שנים מאז אירוע התאונה הגיש התובע את תביעתו, בה טען בסעיף 6 כי הוא נפגע ביום 15/3/99 עת שיחק במגרש בית הספר אשכול בעכו, במהלך שיעור התעמלות. במהלך משחק כדורגל, הוא החליק ונפל כתוצאה מחצץ רב ואבנים מרובות שהיו פזורות על פני המגרש, דבר שגרם לפציעותיו. היום, שמענו מפי התובע במהלך עדותו גרסה שונה בכל הקשור לתיאור המגרש בו ארעה התאונה הנטענת. התובע ציין לראשונה כי המשחק התקיים במגרש כורכר אשר יש בו עליות וירידות וכן היו שורשים של גזעים שבולטים מהאדמה (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 27). בניגוד לגרסה "חדשה" זו, ניתן ללמוד מטופס דיווח על אירוע התאונה שנשלח על ידי בית הספר ביום 16/3/99 (יום לאחר אירוע התאונה) ואשר תוכנו נרשם מפי מורה הספורט (העד קלמנוביץ יהודה) וכן חתום על ידו ועל ידי מנהלת בית הספר, ניתן ללמוד כי מקום אירוע התאונה הינו "מגרש ספורט". עדותו של מורה הספורט בעניין זה הייתה ברורה ומלמדת כי לא התקיימו משחקים במשטח הכורכר הנטען וכי שיעורי הספורט התנהלו במגרש האספלט או במגרש הצפוני שתואר על ידו (ואין מחלוקת כי העד התייחס למגרש אחר ולא למגרש הכורכר הנטען).

התובע אשר העיד היום בחלוף 13 שנים מאז אירוע התאונה ביקש לשכנע אותנו כי התאונה ארעה במגרש כורכר שיש בו אבנים, חצץ, חול וכל מיני גבעות קטנות, לא דאג לזמן עדים שיוכלו לתמוך בעדותו היחידה בעניין זה. טופס הדיווח על התאונה וכן עדות מורה הספורט סותרים באופן ברור את עדות התובע היחידה.

ההלכה הפסוקה קובעת בעניין עדות יחידה של בעל דין כי בית המשפט לא יבסס קבלת תביעה במשפט אזרחי על סמך עדות יחידה של בעל דין, אלא במקרים חריגים ומיוחדים, בהם בית המשפט נתן אמון מלא באמיתות גרסת התביעה (ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי, פד"י מו' 1 עמ' 733). המקרה שבפנינו אינו נופל לאותם מקרים שבהם ניתן לבסס את קבלת התביעה על סמך עדות יחידה של בעל דין.

אינני מתעלם מעדות חברו של התובע, מר אלכס פלטצ'ר, אך עדות זו איננה מעלה או מורידה. העד הבהיר בעדותו כי אינו זוכר את התאונה כלל, אך יחד עם זאת, זכור לו כי "היו מקרים בשיעור התעמלות, שהמורה לספורט הורה לי, לעומר ולתלמידים נוספים בכיתה לגשת למגרש כורכר שהיה בחצר האחורית של בית הספר ולשחק כדורגל". עדות כללית זו איננה מלמדת מאומה לעניין התאונה שבפנינו.

הרושם המתקבל מעדותו של התובע הינו שכל נפילה, ללא קשר עם נסיבותיה, מטילה אחריות על המורה ו/או הנהלת בית הספר. זאת ועוד, התובע העיד כי לא ייתכן מקרה שבו אדם כלשהו (ובכלל זה תלמיד) ייפול במהלך משחק מבלי שהיה מפגע שגרם לכך. כמובן שאין לקבל גישה זו, שאיננה תואמת את המציאות ואת חיי היום יום.

אמנם צוין בתביעה וגם בעדות ששמעתי היום מפי התובע, לרבות סיכומי באת כוחו בתום ישיבת ההוכחות כי היה "מפגע". יחד עם זאת, עלי לציין כי אמרה זו נותרה ללא הוכחה כנדרש במשפט אזרחי. צוין כי היה חצץ ו/או אבנים פזורות, אך התובע אשר העיד כי הונחה על ידי אביו לשוב אל המקום בו נפגע ולצלם את מקום פגיעתו לא דאג לעשות כן, אלא צילם באופן כללי את האזור של המגרש שעל פי טענתו, נפגע בו. תלמידים רבים השתתפו באותו שיעור ואף אחד מהם לא הוזמן למתן עדות.

עוולת הרשלנות עליה נסמכת עילת התביעה מורכבת משלושה יסודות: קיום חובת זהירות על שני מרכיביה (מושגית וקונקרטית), הפרת חובת הזהירות וכן גרימת נזק כתוצאה מאותה הפרה (סוגית הקשר הסיבתי). ידוע לכל כי בין תלמיד למורה קיימת חובת זהירות מושגית ואין על כך חולק. קיום חובת זהירות קונקרטית נבחנת על רקע הנסיבות המיוחדות של התאונה הנטענת וגם כאן ניתן לציין כי חובה זו מתקיימת. השאלה של הפרת חובת הזהירות נבחנת על סמך השאלה האם המזיק לא נקט באמצעי זהירות סבירים אשר אילו ננקטו היה בהם כדי למנוע את אירוע התאונה. ויודגש, לא מדובר בנקיטת אמצעים אבסולוטיים למניעת כל תאונה אפשרית, אלא בנקיטת אמצעי זהירות סבירים. יישום כלל זה על המקרה שבפנינו מביא אותי למסקנה שלא הוכח בפניי על ידי התובע (והנטל רובץ לפתחו) כי בית הספר התרשל במילוי חובתו זו. מהראיות הדלות שהובאו בפניי, לרבות עדותו היחידה של התובע כעד תביעה בסוגית הנסיבות, עולה כי התנהגות בית הספר היתה נורמטיבית, מבלי שניתן להצביע על כשל כלשהו במילוי תפקיד זה. מסיבה זו אני קובע כי יסודות עוולת הרשלנות, עליה מתבססת התביעה, לא הוכחו.

בטרם אסיים, אציין כי בכל הקשור לעיריית עכו אשר נתבעה בהיותה הבעלים והאחראית לתחזוקת בית הספר, לרבות מגרש הספורט הנטען, אציין כי טענה זו לא זכתה להתייחסות במסגרת שמיעת הראיות לא מצדו של התובע וגם לא מצדה של מדינת ישראל, שאחראית על תפעול בית הספר והצוות הפדגוגי.

מכל הנימוקים שציינתי לעיל, נחה דעתי לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת מס' 1 באמצעות בא כוחה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות מס' 2  ו - 3 באמצעות בא כוחם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום,  כ' תמוז תשע"ב, 10 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: